הפיגוע המחריד
שאירע שלשום (יום ג’) בבית כנסת בירושלים מזעזע כל אדם בעל מצפון ובוודאי כל יהודי דתי או חילוני. המראות הקשים של גופות יהודים עם טלית ותפילין בתוך שלוליות דם לא עוררו כמעט אף גינוי במזרח התיכון, גם לא מטעם מצרים עמה יש לישראל הסכמי שלום. גינויים מסויגים הגיעו מטורקיה, ירדן והרשות הפלסטינית.
עוד חדשות בעולם
:
מרגישים פחות סקסיים? נסו שייק צפרדעים
להגנתם: אובמה יציל 5 מיליון מהגרים מגירוש
הודו: גורו התבצר עם חסידיו באשרם, 6 נהרגו
פוטין לשגריר האמריקני החדש: “אל תתערבו”
שר החוץ הטורקי מבלוט קבוסוגלו גינה באופן כללי “כל התקפה על מקומות קדושים”, ויו”ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) גינה “את ההתקפה על אזרחים ומקומות פולחן וגם את ההתקפות של יהודים על מסגד אל-אקצא ושריפת מסגדים”. באופן מפתיע, היחידה שגינתה חד-משמעית ובחריפות את הפיגוע בעולם המוסלמי הייתה בחריין. שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה, טען כי הפיגוע הוא מעשה נפשע, ושהתגובות הישראליות בעקבותיו רק יוסיפו לסבלו של העם הפלסטיני.
נוכח שתיקה רועמת של רוב אנשי התקשורת והפוליטיקאים הערבים והמוסלמים, כמה פרשנים שיבחו את הפיגוע וחלקם אף כינו אותו אירוע הקרבה אמיץ ואת הרוצחים כינו “שהידים”. לא מעט טוקבקים בערוצים הערביים, אל-ג’זירה, אל-ערבייה, אל-מיאדין ואחרים הביעו סיפוק רב מהתמונות המזעזעות. מדוע דווקא נסיכות בחריין (כיום ממלכה), אי קטן במפרץ הפרסי ללא יחסים דיפלומטיים כלשהם עם ישראל, גינתה את הפיגוע?
שרידי קהילה יהודית
הייתכן כי ההסבר נעוץ בעובדה שיש בבחריין קהילה יהודית? לבחריין היסטוריה יהודית עתיקה מן המאה השביעית. כיום היא המדינה הערבית היחידה במפרץ הפרסי שבה נותרה קהילה יהודית. הקהילה היהודית הנוכחית בבחריין מקורה במהגרים מעיראק, איראן והודו שהגיעו לאי במאה ה-19. רוב בני הקהילה עסקו במסחר בפנינים, באריגים ובבנקאות. במנאמה, בירת בחריין, נבנה בית כנסת בשנות ה-30 והוא שופץ לאחרונה, אך קשה לקהילה לגבש מניין ואין לבחריין רב יהודי.
רוב התפילות והחגים היהודיים מתקיימים בבתים פרטיים ולעתים מצטרף לטקסים רב מטעם הצי האמריקני במפרץ. הקהילה מייבאת אוכל כשר מאנגליה. בשיאה הגיעה הקהילה לכ-1,500 איש, אולם רוב היהודים עזבו את בחריין בעקבות מלחמת העצמאות (1948) ומלחמת ששת הימים (1967) וכעת נותרו בה כ-35 איש בלבד, רובם מבוגרים. על כן, לא ניתן להגדיר את יהודי בחריין כ”לובי יהודי” בממלכה בעלת 700 אלף התושבים. עם זאת, היהודים המעטים שנותרו בה הם עשירים ובעלי השפעה.
שתי נשים יהודיות ממשפחות נונו וחדורי הגיעו למשרות רמות בעיריית הבירה מנאמה, ואחר כך בפרלמנט ובמשרד החוץ.
שגרירה יהודייה
ב-2008 מונתה הודא עזרא נונו על ידי המלך חמד בן עיסא אל-חליפה לתפקיד שגרירת בחריין בארצות הברית.
בחריין הפכה למדינה הערבית היחידה בעלת שגריר יהודי, צעד שעורר ביקורת לא מעטה בעולם הערבי והפרסי (איראן). מתנגדי משטרם של שושלת אל-חליפה טענו כי מטרת המינוי לרצות את המערב ואת ארה”ב ולהציג את בחריין כמדינה ליברלית וסובלנית כביכול המאפשרת לאישה להתקדם ללא קשר לדתה. מלך בחרין גם קידם נשים נוצריות ואפשר להן להיבחר לפרלמנט.
הודא נונו התראיינה כמה פעמים בנושא מינויה לשגרירה בוושינגטון, וטענה כי במדינתה אין אפליה על רקע דתי כלל. אין ספק כי למינויה משמעויות פוליטיות ושמלך בחריין מינה אותה על מנת לגייס את תמיכת יהודי ארה”ב בקשר האמריקני-בחרייני. הודא נשלחה בצעירותה על ידי אביה, גם הוא איש פרלמנט בחרייני, ללמוד באנגליה וצברה השכלה מערבית ושולטת היטב באנגלית ובערבית. בעבודתה בשגרירות היא משמשת שופר של המשטר הסוני, וטוענת כי המלך משליט תהליך דמוקרטיזציה זהיר ומבוקר.
מתיחות עם ארה”ב
הודא לא ציפתה עד 2011 להגיע לכותרות. עד מהפכות “האביב הערבי“,
רוב האמריקנים לא ידעו היכן ממוקמת הממלכה הקטנה. אלא שב-14 בפברואר 2011 יצאו אלפי אנשים, רובם שיעים, להפגין בכיכר הפנינה במנאמה נגד עריצות בית המלוכה. המשטר האשים את איראן שהיא מנצלת את המהומות בעולם הערבי על מנת להפיל את המשטר הסוני בבחריין ולהשתלט על הממלכה.
המשטר הבחרייני האשים את איראן שהיא מעודדת את הרוב השיעי (יותר מ-60 אחוזים) להפגין במטרה לדרוש רפורמות ליברליות לכאורה, שמטרתן האמיתית להביא להפיכה. עם פרוץ המחאות ביקש המלך סיוע מסעודיה וזו האחרונה שלחה יותר מאלף חיילים כדי לסייע בדיכויין.
המהומות פגעו בכלכלת בחריין ומשקיעים, וסוחרים רבים העבירו את עסקיהם לאיחוד האמירויות ולקטאר השכנות מחשש לאי יציבות בממלכה.
הודא נאלצה להתמודד עם ביקורת מצד ממשלו של ברק אובמה בוושינגטון על הדיכוי האלים של ההפגנות. היא מחתה על ההשוואה שעשה אובמה בין בחריין לבין סוריה ועיראק. יחסי ארה”ב ובחריין נכנסו למתיחות לאחר תקופה ארוכה של יחסים קרובים. בחריין מאפשרת לאמריקנים לקיים בסיס קבוע לצי החמישי על אדמתה. הביקורת האמריקנית על בחריין והדיאלוג האמריקני עם איראן יצרו חשדנות בקרב משפחת אל-חליפה כלפי ממשל אובמה, תהליך דומה לזה שאירע ביחסי סעודיה עם ארה”ב.
הקשר עם ישראל וגינוי הפיגוע בירושלים
בחריין חשה מאוימת על ידי איראן בגלל הקרבה הגיאוגרפית אליה והרוב השיעי במדינה. האם היא תכננה להסתייע בישראל?
ב-2011 חשפו מסמכי ויקיליקס,
אתר ההדלפות, כי לבחריין קשרים מודיעיניים עם ישראל. ברמה הגלויה, התקיימו מגעים לזמן קצר בין שתי המדינות בשנות ה-90 בעקבות הסכמי אוסלו, ומשלחת ישראלית, כולל השר דאז יוסי שריד, יצרה קשר עם גורמים רשמיים בממלכה. ב-2005 חתמה בחריין הסכם סחר חופשי עם ארה”ב הכולל את הסרת החרם הכלכלי על ישראל. אף שהשוק הבחרייני קטן, ועתודות הנפט של הממלכה אוזלות, היה לצעד זה משמעות סמלית וישראל קיוותה שמדינות נוספות באזור יסירו את החרם.
הסובלנות שמגלה בחריין כלפי היהודים ושליחת השגרירה היהודייה לוושינגטון נועדו לקדם את קשרי הממלכה עם ארה”ב. גישתה של בחריין מלמדת על הגזמה בהערכת ההשפעה היהודית על מדיניות ארה”ב. בחריין מאמינה כי ללובי היהודי יכולת להשפיע על ההחלטה אם להמשיך ולקיים את הבסיס של הצי בממלכה ולמנוע הסכם עם איראן בנושא הגרעין. שני הנושאים הללו חיוניים להישרדותה של בחריין. גישה זו מחזקת גם את הטענה כי החשש מכוחם העולה של השיעים בהנהגת איראן בכלל והפצצה הגרעינית בפרט, עשוי לקרב בעתיד בין מדינות המפרץ ובין ישראל.
הפיגוע בבית הכנסת בירושלים אינו קשור כלל להתפתחויות המדאיגות במפרץ הפרסי. אולם מבחינת בחריין, הוא אירע בעיתוי רגיש מאוד, בשבוע של הכרעה בנושא הגרעין בשיחות וינה בין איראן לבין ארה”ב והמעצמות, ובשבוע של בחירות לפרלמנט בבחריין, אותם מחרימים השיעים.
הגינוי המפתיע של בחריין לפיגוע בירושלים מטרתו להזכיר ללובי היהודי בארה”ב ולממשל האמריקני כי בחריין אינה דומה למשטרים הערביים המדכאים, אלא שהיא בצד “הנכון” של המדינות המגנות על המיעוטים הנוצרים והיהודיים בתחומה, המתנגדות לאנטישמיות, לטרור בשם הדת ולמשטר האיראני.
ד”ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו “העלווים – היסטוריה, דת וזהות” יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
Open all references in tabs: [1 – 4]