קשרי העבודה ושיתוף הפעולה של צה”ל עם צבאות זרים מאפשר לגופי הביטחון של ישראל ואותן מדינות להחליף מידע מודיעיני הדדי ובנוסף מאפשר לימוד דו צדדי שמתבסס על ניסיון מבצעי מגוון. הקשרים עם צבאות זרים מספקים הזדמנויות מסחירות ביטחוניות לקנייה ומכירה של אמל”ח. באופן טבעי הקשרים הידועים והמפורסמים כוללים את ארה”ב ומדינות אירופה כמו צרפת ובריטניה. גם הקשר עם מצרים זכה לכותרות אבל לאחרונה נחתם הסכם מעניין עם מדינת ברה”מ לשעבר, קזחסטן.

לא ברור עדיין מה כולל ההסכם עליו חתם שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון יחד עם שר ההגנה של קזחסטאן, אדילבק דזקסיבקוב. אולם סביר להניח ששיתוף הפעולה יכלול מכירה של טכנולוגיה ישראלית ואולי גם אימון של כוחות הביטחון הקזחים. מי יודע אולי נשמע בשנה הבאה על טייסים ישראלים שיצאו להתאמן במדינה הצחיחה.

קזחסטן לא לבד. לצד המדינות המוכרות, בעיקר המערביות, ישראל מקיימת קשרים ביטחוניים ענפים גם עם מדינות הרבה יותר מפתיעות. זה כולל מדינות אסייתיות, אחרות מדרום אמריקה ואפילו כמה ממדינות ערב. כל מדינה והאינטרס שלה, כל אחת וסוג היחסים המיוחד שרלוונטי אליה.

את היחסים האלה ניתן לחלק לשתיים, משלחות רשמיות (או שלא) דרך הצבא וגופי הביטחון ובנוסף דרך חברות פרטיות של אנשי עסקים שרובן מנוהלות על ידי קציני צבא בכירים שפרשו. במקרה של צה”ל יש יחידות שזה תפקידן כמו למשל החטיבה האסטרטגית, שבאחריותה תכנון וביצוע מדיניות החוץ של המטה הכלל בין השאר דרך מחלקת שצ”ב (שיתוף פעולה צבאי בין-לאומי), בפיקודו של אל”ם אדם זוסמן.

במקרה של החברות הפרטיות הן מתנהלות תחת חוקים נוקשים ורישיונות של משרד הביטחון. באחד הימים יצא לי להיפגש עם אדם פרטי שעוסק בתחום בבית קפה קטן בראשון. במהלך הפגישה קיבל טלפון ואמר “כן, אתה יכול לארגן לי מערכת לקנדה”. כך בבית קפה קטן נרקמה לה עסקה של מילונים, הצצה קטנה לחלק מהסחר הזה.

על חשיבות התחום הבין לאומי והפעילות ניתן ללמוד מריאיון עם אל”מ זוסמן שהתפרסם בעבר. “מאותה סיבה שיש לישראל קשרים דיפלומטיים של דרגים מדיניים, כך קורה גם בדרגים הצבאיים”, ציין זוסמן. “ישנו רצון חזק אצל צבאות שונים בעולם לקיים שיתוף פעולה עם צה”ל בשל הניסיון המבצעי העשיר והמגוון שיש לצבאנו. אולי המגוון ביותר ביחס לכל העולם”, אמר.

אזרבייג’ן: הדלת האחורית לאיראן

אם ההסכם עם קזחסטן נשמע כמו משהו מוזר מה נגיד על היחסים עם אזרבייג’ן. בביקור של הנשיא פרס בוועידה בדבוס הוא ציין כי “היחסים בין ישראל לאזרבייג’ן מבוססים על ידידות והבנה, וישראל אסירת תודה על שיתוף פעולה בכל התחומים ובהן התחום הכלכלי, בטחון, מדע ותחומים נוספים”. מה שאמר הנשיא כולל למעשה את הדלת האחורית והנסתרת של ישראל לאיראן.

הברית בין ישראל לאזרים מתנהלת כבר למעלה משני עשורים, אז התפרקה ברה”מ. אבל היא עלתה לכותרות כאשר “ישראל רכשה בסיס אווירי, והבסיס הזה נקרא אזרבייג’ן”, כך לפחות אמר בכיר אמריקני לעיתון “פורין פוליסי”. על פי אותם פרסומים זרים ישראל קיבלה רשות להשתמש בארבעה בסיסי חיל אוויר נטושים שסמוכים לגבול איראן. עוד נטען כי טייסי חיל האוויר אף הגיעו בחשאי להתאמן במדינה.

בנוסף על פי ה”טיימס” הלונדוני יש שם קבוצה של סוכני מוסד. ולצד זה יש להוסיף את הדיווחים שישראל מכרה נשק רב לאזרים ובפברואר 2012 דווח כי נחתמה עסקת נשק בין המדינות בהיקף של 1.6 מיליארד דולר. ה-Press TV דיווחו כי ישראל תמכור לאזרבייג’ן מל”טי הרמס 450.

פולין: מודיעין וקרבות אוויר

הרבה מים זרמו בנהר מאז היום בו ניתקה פולין את יחסיה עם ישראל בעקבות לחץ ערבי כשפרצה מלחמת ששת הימים. אי שם בשנות ה-80 היחסים בין המדינות חודשו אולם בתחום הביטחוני הם התגברו בעיקר בזכות המלחמה העולמית בטרור. שיתוף הפעולה הראשוני היה בתחום המודיעין, ככול הנראה החלפת מידע ואף ישיבות תאום משותפות בין גופי המודיעין של פולין וישראל. כבר בשנת 2002 נחתם מזכר משותף בין המדינות עליו חתמו מי שהיה אז ראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי דיין וראש המועצה לביטחון לאומי של פולין, מרק שיוויץ’.

על פי המזכר, פולין זכתה לציוד ישראלי מתקדם לאבטחת מתקנים רגישים ומערכות נשק. בנוסף ביקשו הפולנים גישה לטכנולוגיה הישראלית בתחום המטוסים ללא טייס. בנובמבר 2013 אף ביקשו וככול הנראה יקבלו, גם סיוע ישראלי צמוד בייצור מל”טים מתוצרת פולנית. במרץ 2012 כבר התקיים אימון משותף לחיל האוויר הישראלי והפולני כשטייסת 10 הפולנית הגיעה לבסיס עובדה וטסה יחד עם טייסת הסילון הראשונה, חוד החנית והדרקון המעופף הישראליות. אגב אחת הטיסות המרגשות ביותר של חיל האוויר הישראלי הייתה כאשר האלוף אמיר אשל הוביל מבנה של מטוסי F-15 מעל מחנה ההשמדה באושוויץ.

שלא תהיה פה שום טעות, מדינת ישראל מקבלת הרבה מאוד מהפולנים בעיקר בתחום המודיעין וכמובן שכסף. בסוף 2013 ביקר פה נשיא פולין שאמר כי בכוונתו להוביל רכש ביטחוני בהיקף של מאות מיליוני דולרים. בנוסף מיקומה הגאוגרפי של פולין מציב אותה כמדינה דרכה עוברים פעילי טרור מארגונים שונים שמאוד מעניינים את ישראל. ישנו חשש מכך שמחבלים יהפכו אותה לבסיס ממנו יצאו לפעול ומשמעות השת”פ המודיעיני ברורה.

הספקים של צבא צ’ילה

השורשים של הקשרים הביטחוניים עם צ’ילה ננעצו כבר לפני עשרות שנים ולא הופסקו גם כאשר במדינה שלטו רודנים אכזריים. למעשה ישראל היא ספקית הנשק הגדולה ביותר של הצבא הצ’יליאני. המטיילים שיגיעו לשם יזהו ספינות טילים כחול לבן, דבורים. ניתן למצוא שם גם מערכות שהותקנו על מטוסי ה F-16 וה F-5 ובנוסף מל”טים ישראלים ואפילו מערכת שליטה אווירית ומודיעין מסוג פלקון. על רובי סער ומקלעים אין בכלל מה לדבר. נראה שבנוסף יש אימונים משותפים כאשר ב-2004 הגיעו למדינה זוג מטוסי הרקולס ישראלים שטייסיהם היו הישראלים הראשונים שנחתו בקוטב הדרומי. בשנת 2012 היחסים עלו לכותרות אחרי שהצבא הצ’יליאני רכש כמות לא ידועה של טילי ספייק.

בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר מקרים בהם אנשי חיזבאללה ואל קאעידה פועלים במדינות דרום אמריקה, וזה מבלי לשכוח את הפיגועים בארגנטינה. הם מנסים לרכוש נשק מקרטלי הסמים וחומרי נפץ, יתכן שגם מתאמנים ביבשת הדרומית. סביר מאוד להניח שבין הישראלים שמסתובבים שם ומאמנים את הצבא או מוכרים נשק יש גם כמה אנשי מודיעין.

טילים ישראלים מכוונים לצפון קוריאה

ספקית הנשק העיקרית של דרום קוריאה היא ארה”ב כמובן אבל בישראל הקטנה לא מתביישים לנגוס בעוגה העשירה. עד כדי כך שכבר בשנת 2011 אמר קוואן הו בונג, בכיר במערכת הביטחון הדרום קוריאנית, בראיון לעיתון “ניוזוויק” שארצו מתכוונת להפוך את ישראל לספקית הנשק העיקרית שלה.

ואכן בשנה שעברה נחשף שטילים ישראליים מכוונים לעבר צפון קוריאה. על פי סוכנות הידיעות של דרום קוריאה הצבא הדרומי הציב עשרות טילי “תמוז” באזור הגבול. במדינה אפשר למצוא גם מכ”ם מסוג אורן ירוק וכמובן שגם מטוסים ללא טייס. הם התעניינו גם במערכת כיפת ברזל שאף הוטסה לשם בכדי לעבור סדרת בחינות אבל העסקה עדיין לא יצאה לפועל, לפחות באופן רשמי.

מבחינת הדרום קוריאנים האיומים עלייהם דומים לאלה של מדינת ישראל, בעיקר ירי רקטות והארטילריה שצפון קוריאה משגרת לעבר הדרום. על כן יש החלפת משלחות בין המדינות וסיוע בתחום האימונים וההדרכה. היחסים בין המדינות התערערו מעט אחרי שישראל לא בחרה במטוס שלהם כמטוס האימון שלה אולם מאז התחממו היחסים מחדש וצברו תאוצה.

יחסים עם בחריין וסעודיה?

בין ישראל לבחריין אין יחסים דיפלומטים אבל זה לא מפריע לשיתוף הביטחוני שבאופן טבעי רובו סמוי מהעין. היחסים האלה זכו לחשיפה מסוימת בעקבות פרשת מסמכי ויקיליקס. על פי המסמכים בחריין משתפת פעולה עם המוסד בעיקר בהעברת מידע על איראן וככול הנראה גם על ארגוני הטרור הפלסטינים.

והם לא היחידים באזור שמנהלים שת”פ בטחוני עם ישראל. ב-1982, כשספינת הטילים אח”י געש עלתה בטעות על שרטון בחוף הסעודי, במשך יומיים פעלו על אדמת סעודיה כוחות גדולים של צה”ל שפעלו לחלץ את הספינה. לבקשת ארצות הברית הסעודים הניחו למבצע להתנהל‏. הפעם הבאה שהנושא עלה לכותרות היה אחרי שכלי תקשורת זרים חשפו כי המוסד מנהל קשרים עם עמיתו הסעודי בעיקר בתחום הגרעין האיראני. על פי אותם פרסומים ראש המוסד דאז, מאיר דגן, קיים פגישות עבודה בממלכה הסעודית. על פי הניו יורק טיימס ישראל אף אישרה לגרמנים למכור 200 טנקי לאופרד 2 מתקדמים לצבא סעודיה לאור הקשרים והיציבות הסעודית.

בנוסף התפרסם דוח של ממשלת בריטניה לפיו בתמורה לסיוע בתחום המודיעין ישראל מכרה לאיחוד האמירויות קסדות טייסים מתקדמות ורכיבים למטוסים ללא טייס. כמו כן מכרה להם מערכות לתדלוק אווירי, מכ”ם קרקעי ואפילו מערכות מתקדמות לשדרוג מטוסי קרב. אפילו מערכות לשיבוש ירי טילים ומכ”ם.

נשק לאפגניסטן דרך פקיסטן

קשר נוסף ומפתיע שחשפו מסמכי ויקליקס זה הקשרים הביטחוניים בין ישראל לפקיסטן. גם במקרה זה מדובר במדינה שבאופן רשמי עוינת את ישראל אבל כבר בשנות ה-80 התקיים שת”פ ביטחוני כאשר ישראל מכרה למורדים האפגנים (במלחמה שלהם נגד ברה”מ) נשק שנתפס במלחמת לבנון הראשונה. כחלק ממבצע ציקלון העבירו סוכני מוסד את הנשק לקולגות שלהם מפקיסטן ואלה העבירו אותו לאפגנים.

על פי ויקיליקס היחסים נשמרו עד היום כאשר אחרי מתקפת הטרור במומבאי שבהודו, לה סייעו שרותי הביון של פקיסטן, הם העבירו למוסד ידיעות מודיעיניות על חוליות טרור נוספות שהתכוונו לפגוע במטרות ישראליות. על פי דו”ח שהוציא המשרד הבריטי לעסקים שגם מפקח על תחום היצוא הביטחוני ישראל גם מכרה לפקיסטן מערכות מכ”ם ולוחמה אלקטרונית.

מל”טים ישראלים במרוקו ומערכות גם לאויבת אלג’יר

כבר שנים ארוכות שישראל ומרוקו מנהלות טנגו של יחסים סמויים וגלויים גם בתקופות שמרוקו שלחה חיילים להילחם נגד ישראל, למשל במלחמת יום כיפור. באותם ימים היחסים היו כה הדוקים עד שסוכני מוסד סייעו למודיעין המרוקני לחסל את מהדי בן ברקה אופוזיציונר למשטר. עוד בשנות ה-60 ישראל סייעה למרוקנים לשדרג את גופי המודיעין והביטחון שלה, זה נעשה בתמורה לאישור עזיבה של יהודי מרוקו.

למרות ניתוק היחסים בפרוץ האינתיפאדה השנייה המדינות שמרו על שת”פ ביטחוני וזה כולל החלפת מידע מודיעיני ומכירת אמצעי לחימה, במיוחד מישראל למרוקו. על פי הדו”ח הבריטי של המשרד לעסקים ישראל מוכרת למרוקו ציוד מתקדם כולל מערכות ל”א, קשר ואמצעי שליטה. מרבית עסקאות הנשק נעשות בצורה סיבובית.

כך למשל על פי דיווח במרוקו הגיעו לחיל האוויר של מרוקו שלושה מל”טים מסוג “הרון”. הם הועברו לחיל האוויר הצרפתי ומשם הדרימו ונצבעו בצבעי החיל המלכותי. הם הועברו יחד עם כל המערכות המתקדמות ביותר ויתכן שנוספים יגיעו לשם בשנה הקרובה. במוסף מכרה ישראל ציוד לטייסים המרוקאים.

כל זה לא הפריע לישראל לספק ציוד גם לאויבת הגדולה של מרוקו, אלג’יר, על פי פרסומים זרים. בין הציוד שסופק למדינה המוסלמית ניתן למצוא מערכות תצפית אוויריות מתקדמות יחד עם קסדות לטייסים ותצוגות עיליות לתאי טייס. ישראל סיפקה להם גם מערכות מכ”ם, מערכות קשר למטוסים צבאיים, ציוד ניווט צבאי ובנוסף מערכות שיבוש מטענים ומערכות אופטיות לרכישת מטרות.

מדינה קטנה עם זרועות בכל העולם

יש עוד לא מעט מדינות מפתיעות ברשת הביטחונית הישראלית חלק גלויות ורבות באופן חשאי. לדוגמא פורסם בעיתון סודני על העברת ציוד ואימון של צבא דרום סודן, ועוד לא דברנו על מיאנמר או סרי לנקה.

אנשי העסקים הפרטיים מתחום היצוא הביטחוני ויחד אתם ישראל הרשמית, צה”ל וגופי המודיעין, הגיעו במהלך השנים כמעט לכל מדינה בעולם. היחידות, אולי, שלא זכו לביקור ישראלי כזה או אחר הן איראן ועיראק, ונזכיר ששמה של ישראל הוזכר בשנות ה-80 בהקשר של עסקה סיבובית עם איראן. על פי פרסומים זרים ישראלים מכרו נשק אפילו לסומליה כשמהצד השני סיפקו אימונים ואבטחה לרבות ממדינות אפריקה.

הקשרים האלה מספקים כר פורה לפיתוח קשרים דיפלומטיים בעתיד או לחילופין מספקים מידע, בעיקר בתחום המודיעין. בשנים האחרונות נחשפו מקרים של אנשי עסקים שסגרו עסקאות נשק עם מדינות כאלה ואחרות ובתמורה סייעו בהשגת מידע איכותי. דבר אחד בטוח, חלק ניכר מהמדינות שצוינו בכתבה יכחישו את קיום הקשרים.