לפני מעט יותר משבוע קרא ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי, למדינות ערב לקחת חלק פעיל במלחמה נגד ארגון המדינה האסלאמית בעירק. הגנרל דמפסי ציין כי ללא תרומתן של המדינות הערביות למאמץ ההתקפי הפעולה הבין-לאומית לא תשיג את מטרותיה. באותם ימים רבים הטילו ספק שהאמריקנים יצליחו לארגן קואליציה שתכלול את מדינות ערב, “שוב אנחנו נעשה עבורם את העבודה ונהיה הרעים”, ציינו בכלי התקשורת. אולם נראה שמתחת לפני השטח הם הצליחו לקשור את הקצוות וחלק גדול ממדינות ערב שלחו נגד דאע”ש את התותחים הגדולים.

ערב הסעודית: נסיכים על מטוסי F-15

ערב הסעודית נחשבת לגדולה והמשפיעה שבמדינות ערב. יש להם לא מעט ניסיון בלחימה לצד ארה”ב אותו צברו בזמן מלחמת המפרץ הראשונה וככל הנראה שהחלו לשתף פעולה מול דאע”ש כבר בתחילת הדרך. מדובר בעיקר בסיוע לוגיסטי ומודיעיני. בנוסף לזה הצבא הסעודי, יחד עם יועצים אמריקנים, מאמנים ומחמשים מורדים נגד משטרו של אסד ונגד מחבלי המדינה האסלאמית. השבוע כאמור הפך חיל האוויר הסעודי לאחד מכוכבי התקיפות נגד המדינה האסלאמית.

חיל האוויר המלכותי של סעודיה שיגר לתקיפות מטוסי קרב מסוג F-15 ולצדם מספר קטן של מטוסי טורנדו. ככול הנראה שגם מטוסי בקרה סעודים משתתפים בתקיפות. אין ספק שהמסמר של הערב היה בנו של יורש העצר, הנסיך חאלד בן סלמאן, טייס F-15S. על פי הודעה רשמית של חיל האוויר הוא הוביל חלק מהתקיפות והחזיר את כל אנשיו בשלום. זה המקום לציין שבכוחות המזויינים של סעודיה מומלץ להיות נסיך כדי לעבור מדרגת סא”ל לדרגת אל”מ, ולסעודים לא חסרים כאלה שמספרם נע בין מאות לכמה אלפים.

חיל האוויר הסעודי מבוסס כמו עמיתיו הישראלים הירדני והמצרי על נשק מערבי מתקדם. בעשור האחרון זכה החיל הזה לקבל לידיו מערכות נשק במיליארדי דולרים, מה שהדאיג מאוד את מפקד חיל האוויר דאז, האלוף עידו נחושתן, שצוטט כשאמר “העליונות האווירית של ישראל בסכנה”. החיל מפעיל כ-750 כלי טיס מהם למעלה מ-150 מטוסי F-15, מחציתם מדגם S המקביל פחות או יותר לרעם (F-15I) הישראלי. רק לצורך ההשוואה נציין כי לישראל יש כ-97 מטוסים מסוג זה מהם 25 מטוסי רעם.

היכולת לעליונות אווירית פחות רלוונטית לתקיפות ומנגד מטוסים אלה מסוגלים לשאת טונות רבות של פצצות חכמות וטילים מונחים. לצד זה מפעיל חיל האוויר הסעודי למעלה מ-100 מטוסי טורנדו בריטי כ-80 מהם מהדגם שנועד לתקיפות קרקע בגובה נמוך. הטורנדו, שפחות מוכר לנו הישראלים, מצויד במכ”ם מעקב קרקע שמאפשר לטייס טיסה בגובה נמוך במיוחד. כמו כן ניתן להעמיס עליו פצצות מונחות לייזר, פצצות מונחות GPS וטילי אוויר-אוויר. אגב ניתן להעמיס עליו גם פצצות אטום אבל את אלה כמובן שלא ניתן למצוא בסעודיה.

סעודיה רכשה לאחרונה 72 מטוסי קרב מסוג יורופיטר טייפון. מדובר במטוס קרב רב-משימתי מהמתקדמים בעולם השייך לדור 4.5. נכון להיום יש בשרות מבצעי כ-10 מטוסים מדגם זה, אולם לא ברור האם החליטו לשלוח אותם לשמי סוריה ועירק. המטוסים עדיין בשלבי קליטה וסביר להניח שאם היו משתתפים בתקיפות היינו כבר רואים את התמונות שלהם מופצות בעולם, ועדיין מדובר במטוס תקיפה מתקדם ויתכן שזו הייתה טבילת האש שלו תחת הדגל הירוק של ערב הסעודית.

בעבר סבל חיל האוויר הסעודי מתדמית מקצועית לקויה אולם זו השתפרה לאורך השנים, אם כי הטייסים הסעודים עדיין לא נחשבים לטובים בעולם. בשנים האחרונות הם צברו ניסיון מבצעי בתקיפות קרקעיות שביצעו בתימן וככל הנראה שגם בלוב.

איחוד האמירויות הערבי: F-16 מתקדמים

האיחוד שכולל שבע אמירויות: דובאי, אבו-דאבי, לאסל-כיימה אג’מאן, פוג’יירה, שארג’ה ואום-אל-קייוואן, מפעיל את אחד מחילות האוויר המתקדמים ביותר באיזור המפרץ. בעשור האחרון רכשו באיחוד עשרות מטוסי בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. מטוסים מסוג מיראז’ 2000 (מדגם 9 המשופר) ומטוסי F-16 בלוק 60, הנחשב לדגם ה F-16 המתקדם בעולם. על פי הערכה שני הדגמים האלה השתתפו בתקיפות.

לצד רכש המטוסי ה F-16 האדיר רכשו באיחוד אלפי פצצות מונחות לייזר ו-GPS והתקינו עליהם מכ”ם מסוג-APG-68 V 5. שזה גרסה משופרת ומצוידת באנטנה אקטיבית דומה לזו שמותקנת במכ”ם של ה-F-22. מערכת נוספת שפותחה עבור ה-F-16 של האיחוד זה מערכת הכוונת חימוש וניווט פנימית.

בסך הכל מפעילים באיחוד בין 68 ל-80 מטוסי F-16 ועוד 60 מטוסי מיראז’ 2000. בנוסף מסייעים באיחוד גם בלוגיסטיקה ותשתיות וזה כולל בסיסים עבור הכוחות האמריקנים ומטוסי קרב אוסטרלים שגם הם הגיעו לאזור. לאיחוד מטוסי תדלוק אווירי מתקדמים, A-330, שמשתתפים גם הם בחלק מהמשימות.

ירדן: מטוסי F-16 ומודיעין

חיל אוויר ערבי נוסף שמשתתף בתקיפות זה הירדני. החיל המלכותי נחשב לקטן במונחים מקומיים אולם טייסיו נחשבים לאיכותיים והם מפעילים מטוסי קרב מתקדמים, רובם F-16. השת”פ הירדני-אמריקני החל לפני זמן רב אז סייע הצבא הירדני בעיקר בתחום המודיעין והלוגיסטיקה. ירדן תרמה בסיסים ויועצים אשר סייעו בהדרכת המורדים המתונים והחימוש שלהם. כמו כן המודיעין הירדני מסייע להחדרת אותם מורדים שסיימו את תקופת ההכשרה שלהם לסוריה.

השת”פ המודיעיני של ארה”ב וירדן נחשף לפני מספר שנים ובמקום רחוק מאוד, אפגניסטן. היה זה כאשר סייען הפך לסוכן כפול ופוצץ עצמו בבסיס אמריקני באפגניסטן. לצד סוכני ה CIA שנהרגו היה גם איש מודיעין ירדני.

מטוסי חיל האוויר הירדני שהשתתפו בתקיפות המריאו משדות התעופה אזרק וג’פר, מהם פועלות טייסות ה F-16 של חיל האוויר. לירדנים יש בסד”כ כ-68 מטוסי F-16, הזרוע הקרבית העיקרית של החיל. יש להם גם מטוסי F-5 אולם אלה לא השתתפו בתקיפות ומשמשים בעיקר לאימון. הטייסים הירדנים נחשבים לאיכותיים ומקצוענים, כנראה תוצר של 20 שנות קבע שכל מסיים קורס טיס חייב לחתום.

אין זו הפעם הראשונה שהם תוקפים בסוריה. תקיפות כאלה נרשמו כבר בחודש אפריל, אז הם תקפו והשמידו מספר כלי רכב משוריינים סוריים שחצו את הגבול ונכנסו לשטח ירדן. בנוסף גורמים ערבים טוענים שחודש וחצי לאחר מכן הפיל חיל האוויר הירדני מל”ט שטס סמוך לגבול, אם כי לידיעה הזו לא התקבל אישור מאף גורם רשמי. לצד זה מתמודדת ירדן עם בעיה קשה בדמות 3,000 אזרחים שנלחמים לצד המורדים. אחד מהם הוא טייס חיל האוויר הירדני בשם אחמד מג’אלי, שערק לפני כשנה ונלחם במסגרת ארגון ג’בהת א-נוסרה.

בחריין: חיל אוויר זעיר ומתקדם לצד בסיסים משכוללים

חיל-האוויר של בחריין מפעיל בסך הכול 69 כלי טיס, מהם רק 24 מטוסי קרב. גם פה מדובר במטוסי F-16 ולצדם עוד מספר מטוסי F-5 שפחות רלוונטיים לתקיפות בסוריה. אומנם מדובר במספר קטן של מטוסים אולם כבר במלחמת המפרץ הוכיחה הנסיכות הקטנה שהיא יודעת לנצל אותם כמו שצריך. באותה מלחמה יצא כל מטוס ל-6 גיחות תקיפה ובסך הכול הם ביצעו 294 גיחות.

הטייסים של בחריין נחשבים לטובים יותר מהעמיתים שלהם מסעודיה ובנוסף הם צברו ניסיון בשת”פ אווירי עם מדינות המערב כאשר השתתפו בתרגילים בינ”ל רבים. מנגד נאלצו להתמודד בבית עם לא מעט תמיכה לה זוכים ארגוני המורדים הסורים. בחלק מהמקרים נראה בהפגנות שנערכו מול בסיסי חיל האוויר הבחרייני.

תמיכה נוספת של בחריין בקואליציה באה לידי ביטוי בדמות הבסיסים של החיל שנחשבים למתקדמים. בסיסי חיל האוויר, כמו המדינה עצמה, ממוקמים במקום אסטרטגי ומשמשים את מטוסי חיל האוויר האמריקני ובהמשך יגיעו לשם גם הצרפתים ואלי הבלגים וההולנדים.

קטאר: מיראז’ים בחיל האוויר הקטן בעולם

אם חיל האוויר של בחריין נחשוב לזעיר הרי שהקטארי הוא זעום, למעשה מדובר בחיל האוויר הקטן בעולם שמפעיל כ-60 כלי טיס. מהסד”כ הזה יש להם רק 12 מטוסי קרב מסוג מיראז’ 2000, שנחשב למקביל הצרפתי של ה F-16. את אלה הם שלחו עם פצצות מונחות לייזר ובנוסף טילי אוויר-אוויר למקרה וחיל האוויר הסורי יתערב בתקיפה. לקטארים עוד מספר מטוסי אלפא-ג’ט לאימון ולתקיפה קלה שככול הנראה לא השתתפו בתקיפות.

יש לציין שעוד לפני השלב הקרבי סייע צבא קטר לארגוני המורדים, שמזוהים עם הקו שלו, כאשר מדובר בעיקר בסיוע הומניטרי. מטוסי תובלה של חיל האוויר הקטן, 14 בסך הכול, הטיסו לסוריה ציוד רפואי ומזון. כמו כן הם הוציאו משם פצועים ופליטים בסיכון גבוה. את זה ככול הנראה הם עושים גם היום לצד החלק הקרבי של המשימה.

אם להגיד את האמת הטייסים של קטאר לא נחשבים לטובים, אולי בגלל שאין במדינה תשתית הכשרה מתאימה. אחרי הטירונות נשלחים פרחי הטיס לעבור את הקורס בסעודיה ולאחר מכן בבריטניה וירדן. חלק, קטן אומנם, מהטייסים הם שכירים זרים (פקיסטנים ירדנים ובריטים) שטסים עבור הנסיכות הקטנה. לצד יכולת תקיפה לא משמעותית התרומה העיקרית של קטאר זה הבסיסים המשוכללים מהם פועלים מטוסי הקרב של הקואליציה. כמו כן לאור ההתמודדות שלהם מול אותם ארגונים יתכן שגם פה הם מספקים גם סיוע מודיעיני.

ואלה שלא משתתפים

דווקא שתי המדינות המוסלמיות המשפיעות ביותר באזור החליטו, נכון לרגע זה, שלא לשלוח כוחות תקיפה לסוריה ועירק. מדובר בטורקיה ומצרים שמפעילות כמות אדירה של מטוסי F-16 מדגמים מתקדמים והטייסים שלהן נחשבים למאומנים היטב. במקרה של טורקיה יתכן והמצב ישתנה לאור העובדה שהם הצליחו להוציא משם את 49 בני הערובה. במקרה של מצרים עדיין לא ברור מה יחליט המשטר בקהיר. נראה שזה תלוי באינטרס של אנשי הפרעונים שכבר תקפו את אנשי דאע”ש, על פי פרסומים שונים, כאשר אלה התמקמו בלוב שגובלת עם מצרים.

בינתיים נאלץ הנשיא אובמה להתמודד גם עם קואליציה שברירית. אמיר קטאר, העומד בראש אמירות קטאר שחיל האוויר שלה משתתף בתקיפות, כבר אמר שצריך להילחם בטרוריסטים אבל גם במשטר של אסד. ה”ניו יורק טיימס” פרסם שכמה מקבוצות המורדים, שמספקים מודיעין לתקיפות והתחייבו לתמוך במאמץ האמריקני, כבר פרסמו הצהרות שמגנות את התקיפות בסוריה. ולכל זה יש להוסיף כמובן את השאלה הגדולה, האם ניתן יהיה להכריע את המדינה האסלאמית מהאוויר.